Rav Moshe’s Shitah Regarding Women and Birchas Hachama
Following our earlier halachic post regarding women reciting Birchas Hachama, we received numerous comments regarding other shitos on the matter, specifically the p’sak of Maran Harav Moshe Feinstein zt”l.
Interestingly, at his annual pre-Pesach shiur given in Beth Medrash Govoha last week, Harav Yaakov Forchheimer, one of the leading poskim in Lakewood, NJ, touched on this issue during the course of his discussion of hilchos Pesach and hilchos Birchas Hachama. He related that Harav Shimon Eider zt”l, the well-known Lakewood posek and trailblazing author of acclaimed sifrei halacha in English, told him in the name of Rav Moshe Feinstein that women are to make the bracha of Birchas Hachama, b’sheim umalchus. Harav Forchheimer told his audience of close to 1,000 that Rav Eider also said that at the last Birchas Hachama, in 1981, Harav Shneur Kotler zt”l, Rosh Hayeshiva of Beth Medrash Govoha, instructed the women of the kehillah at that time to recite the bracha.
{Dovid Bernstein-Matzav.com Newscenter}
13 Responses to “Rav Moshe’s Shitah Regarding Women and Birchas Hachama”
2. Comment from Avi Kolko
Time April 7, 2009 at 5:40 PM
I’m not very learned but m’svara it’s not a mitzvah shehazman grama. It says הרואה חמה בתקופתה… one who sees the sun in it’s renewal. This mitzvah applies always. Whenever someone sees the sun in it’s renewal he must make the brocho. It happens to be that this doesn’t occur constantly but that’s just incidental.
3. Comment from hoker 3
Time April 7, 2009 at 6:07 PM
Yes R’ Forchheimer Shlita is very reliable.
4. Comment from To Avi Kolko
Time April 7, 2009 at 6:21 PM
Great point! Your sevora is mentioned ny the Chemdas Shlomo concerning Kiddush Levona who makes a similarity to Pri Chodosh [same reasoning] concerning Shechayanu. However, Rav Moshe himself seems to hold that ANYTHING that comes at a perset time is a Z’man G’romo. But that womed can make it anyway. He seems to say that Berochos such as these are Birkas Haroeh and womed can make them as well.
See Igros Choshen Mishpat [not the first place you would look - right? Boruch Hashem for the Yad Moshe!!] Chelek Shenei T’shuva # 47.
5. Comment from To Avi Kolko
Time April 7, 2009 at 6:22 PM
Sorry women not womed!
6. Comment from hi
Time April 7, 2009 at 6:43 PM
The Chasam sofer in teshuvah Nun Vov states that the minhag of Noshim was not to make the Brochoh and he says that he doesnt really know why that is their minhag but since that is their minhag not to change . please look there
7. Comment from the
Time April 7, 2009 at 6:53 PM
chazon eish holds like that whats the pele that other ASHKENAIZIM HOLD ALL SO LIKE TRHAT
8. Comment from Truth be spoken
Time April 7, 2009 at 8:25 PM
The minhag of Noshim that the Chasam sofer is quoting was when the majority of Noshim were ‘in their tents’ most of the day. (Quite a different matzav today)
9. Comment from inquiry
Time April 7, 2009 at 10:38 PM
Does anyone know what the chazon ish or brisker rov held about woman making a brocha (with or w/o the shem ) by “birchas hachama” ??
10. Comment from Posaik
Time April 8, 2009 at 3:52 AM
28 years ago R’ Moshe stated that the “birchas hachama” is the same brochah that we say on thunder/lightning, so in reality it is NOT a brochah made once in 28 years.
It maybe R’ Moshe Zt”l LISHITOSO.
11. Comment from T: hocker2
Time April 8, 2009 at 11:07 AM
Hu?
p.s. The Mattersdorf Rav said that the Minhag CHS”M Sofer ZTZ”L was that ladies do non’t say the bracha. It seems there are different minhagim
12. Comment from To: hocker2
Time April 8, 2009 at 11:13 AM
Hu? (OK I didn’t realize your question was sincere)
p.s. The Mattersdorf Rav said that the Minhag CHS”M Sofer ZTZ”L was that ladies do not say the bracha. It seems there are different minhagim.
13. Comment from TheRagachoversAssistant-BezrasHashemAndBezrasTheBar-Ilan_Torah-DataBase
Time April 13, 2009 at 11:55 PM
שו”ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן צז
עוד בענין נשים בברכת החמה
ב”ה, יוניאן סיטי
ע”ד שהערת, במ”ש בתשובה [בסימן הקודם] שלדעת אא”ז החכ”צ פשוט שנשים לא יברכו ברכת החמה, ממ”ש בספר נוהג כצאן יוסף ענין קידוש לבנה אות י’ וז”ל, כתב אדוני מו”ח נר”ו בשו”ת שלו לפמ”ש של”ה הטעם שאין הנשים מקדשין החודש לפי שהן גרמו ליקוי הלבנה וכו’, וסיים לפ”ז קדוש החמה דנהגו לברך כל תחלת מחזור גדול נשים ראויות וחייבות לברך, והרצה הדברים לפני הגאון חכם צבי והודה לדבריו והסכים עמו עכ”ד, וזה סותר לכאורה למ”ש בשמו הישועות יעקב בסי’ י”ז.
הנה דברי השל”ה הובאו ג”כ במג”א ריש סי’ תכ”ו, ויגעתי ומצאתי שהוא בשער האותיות אות קדושה בד”ה יש מצוה התלויה בפה וז”ל, אשר נראה בעיני שמטעם זה מתרחקים הנשים ממצוה זו אע”פ שמקיימין הרבה מ”ע שהז”ג כגון שופר ולולב, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה אף שהן נזהרין בכל התפלות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה וכו’ עיי”ש. ולפ”ז א”ש שהחכ”צ רק הודה לדבריו שלפי השל”ה שכתב דנהגו לברך על כל מעשהז”ג אבל בקידוש לבנה אין מברכות, בקידוש החמה דל”ש האי טעמא שפיר מברכות וכפי שהן נוהגות בשאר מ”ע שהז”ג כאותן הפוסקים, אבל להחכם צבי לשיטתו דאין מברכות על מ”ע שהז”ג אה”נ דגם בברכת החמה לא יברכו, וז”ב.
ולזה כתבתי שנשים שלנו שנוהגות כדעת החכ”צ, וכהוראת אא”ז הגה”ק מצאנז זי”ע שאמר שיש טעם ע”פ נסתר בכל מ”ע שהז”ג שהנשים אסורות לקיים, לא יברכו ברכת החמה. ואולי גם בזה י”ל, דבאמת מ”ש השל”ה שחוה גרמה פגם הלבנה אין לזה מובן ע”פ פשטות, שהרי הלבנה נתמעטה עוד לפני שנוצרה חוה, אבל הדברים עמוקין וטמורין ומבוארים ע”ד הנסתר ואין לי עסק בנסתרות, אמנם בפשטות י”ל דמצינו מקרא שכתוב [ישעיה ל' כ"ו] והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו’, ועיין ב”ב ח’ ע”ב תוד”ה ומצדיקי, הרי שגם בחמה חל פגם שהרי בעולם התיקון יתוסף אורה שבעתים, ולזה נכון הדבר שיתרחקו הנשים גם מברכת החמה, והעמק בזה הרבה.
ההכרח לי לפרסם שכל מה שאני כותב רק להערה לפני היודעי דת ודין וראויים להורות הלכה למעשה, מה שאין בי, ובפרט בעוה”ר לעת שיבתי מרוב יסורים המחלישין הדעת, וכמבואר בד”ח בשם הנוב”י שלא רצה לסמוך עליו לעת שיבה, ומה יענה איזוב בקיר, וכל מ”ש הוא כמעיר ובא.
חתמתי שמי יום א’ פרשת תולדות תשמ”ב לפ”ק, יקותיאל יהודה הלברשטאם
============================================================================================
שו”ת הר צבי אורח חיים א סימן קיח
ומדי דברי בזה נתעוררתי לחקור, למ”ד דיומי ניסן דוקא אי נשים איתנייהו בברכה זו. דלכאורה יש לומר דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ופטירי, ואף דכאן יש לומר דלילה אינו פוטר לגמרי דהחיוב נמשך לברך אחר כך ביום, מכל מקום הרי כעי”ז הקשו תוס’ בקדושין (דף לו ע”א ד”ה הקבלות) וא”ת, אמאי אצטריך קרא בגמרא למעוטי נשים ת”ל דכולהו מ”ע שהזמן גרמא הוו שהרי אינם נוהגות אלא ביום, וכן הקשו שם (דף כט ע”א) ובמגילה (דף כא ד”ה דכתיב), וכן ראיתי להטו”א במגילה שם מוכיח דמקרא בכורים נוהג בלילה מדתנן בפ”ק דבכורים דעבד ואשה מביאין ואין קוראים שא”י לומר אשר נתת לי ד’, וקרא למ”ל ותפ”ל דהו”ל מ”ע שהזמן גרמא, אע”כ ש”מ דמצות קריאה בלילה נמי איתא, עכ”ל. ובתשו’ חת”ס (או”ח סימן נו) מביא שהנשים אין מברכות ברכת החמה יעו”ש, דאעפ”י דתמה שם דאמאי לא נהגו נשים לברך ברכה זו ע”כ כוונתו דהיינו דאעפ”י דפטורי מ”מ הרי כבר נהגו לקיים גם מצוה שלא נתחייבו בהם. אבל מעיקר הדין משמע דפטירי משום מ”ע שהז”ג. ועיין שו”ע (סימן רצו סעיף ח) דדעת הרמ”א דנשים לא יבדילו לעצמן, וכתב המג”א, דדוקא במצוה דיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאין, ואפשר דמה”ט לא נהגו לקדש הלבנה עכ”ל. ובדברי מג”א אלו מיושבת תמיהת החת”ס הנז’ על ברכת החמה, אך י”ל דגם זה תליא בפלוגתא דרש”י ותוס’ (ברכות כ) אי בדרבנן איתא להך כללא דמ”ע שהז”ג נשים פטורות. וקצת משמע מרש”י שם דבדרבנן ל”א כן.
ובדרך הערה בעלמא אמרתי כעין זה במש”כ המג”א (סימן ריט) בשם הכנה”ג, דתמה למה אין הנשים מברכות ברכת הגומל, והמג”א תירץ דאפשר שמנהגן מפני שס”ל דברכות אלו רשות, עכ”ל. ועדיין י”ל דמ”מ אמאי אין מברכות כאנשים, ורציתי לומר עפ”מ שהביא בח”ס (או”ח סימן נא) די”א דברכת הגומל אינה בלילה משום דהיא נתקנה במקום קרבן תודה כמוש”כ הרא”ש פ’ הרואה ותודה אינה אלא ביום, ולפי”ז י”ל דמה שנהגו שלא לברך הוא משום דס”ל דהוי מ”ע שהז”ג, ומשום דאיכא תרתי דהוו דרבנן וגם זמ”ג לא קבלו נשים עלייהו כמוש”כ הט”ז (סימן רצו סק”ז) לגבי הבדלה דלא יבדילו לעצמן, ואה”נ דלדידן דמברכין ברכת הגומל בלילה ממילא דגם נשים ישנן בכלל ברכה זו. אלא דגם את”ל דאין ברכת הגומל בלילה עדיין יש לדון דאי”ז בכלל מ”ע שהז”ג עפ”י מש”כ הטו”א (חגיגה דף טז) להוכיח דגם נשים ישנן בכלל מ”ע דשריפת נותר אע”ג דאינה בלילה, דאל”כ גם לגבי אנשים לא יהא ל”ת דלא תותירו בכלל להנל”ע וכדכתב הרמב”ם ריש פ”ק דתמורה דהיכא דהלאו כולל יותר מהעשה ל”ה להנל”ע, ולכן אסברא לן דבקיום מ”ע שבלא”ה אינה אלא פעם אחת ל”ח זמ”ג, אלא דכשעובר הזמן אזדא לה לגמרי ובטלה מצותה ואין זה תשלומין עוד, משא”כ היכא דהמצוה אינה מתבטלת אלא דחוזרת לחיובא והלילה אינה אלא מפסקת לקיומה ז”א מ”ע שהז”ג, ומיישב בזה קושית תוס’ קדושין ומגילה שהבאתי לעיל. ולפי”ז בברכת הודאה, דאף שאין מברכין בלילה הוא עומד בחיובו לאור היום ל”ש בזה פטורא דזמ”ג, אך מ”מ לא נתבטל הטעם לגבי אלה שנהגו שלא לברך. די”ל דקיימו כשיטת התוס’ הנז’ דלית להו סברא זו.
ומעתה ניהדר לדידן, דבברכת אילני דמלבלבי אין זה זמ”ג אף להסוברים דיומי ניסן דוקא נינהו, שהרי מצינו מצות בכורים שאינה נוהגת אלא עד חנוכה ומ”מ תנן בפ”א דבכורים דנשים ועבדים חייבין, ומפרש בספר טו”א (מגילה דף כ ע”ב) דזמ”ג לא נקרא אלא שהפטור הוא מצד הזמן בעצמו, אבל הא דאינו מביא בכורים מחנוכה ואילך אינו מצד הזמן, אלא שדבר אחר גורם להם, שאינם מצוים ע”פ השדה עוד, עכ”ל. לפי”ז בברכת ראיה דידן כבר אמרנו לעיל, דמ”ד יומי ניסן דוקא אין הקפידא על שם חדש ניסן אלא לפי המקום, לא הוי מ”ע שהז”ג ונשים נמי איתנייהו בכלל ברכה זו.
===========================================================================================
שו”ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן לו
ב”ה. שבט תשכ”א לפ”ק. פעה”ק ירושלים ת”ו. לכבוד ידידנו היקר הרב הגאון חו”ב רב פעלים וכו’ כמהר”ר אליהו שרים שליט”א. חבר הרבנות הראשית לתל - אביב - יפו.
אחרי עתרת החיים והשלום וכט”ס! בדבר שאלתו אם אפשר לברך ברכת הלבנה אחר עלות השחר, קודם הנץ החמה, בעוד שהיא מאירה וזורחת יפה ונהנה מאורה, א”ד אין זמנה אלא בלילה.
(א) בסנהדרין (מב) א”ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, א”ל האי נשי דידן נמי מברכי, אלא כדר”י בא”י אמ”ה אשר במאמרו ברא שחקים וכו’ בא”י מחדש חדשים. והמגן אברהם (ר”ס תכו) כ’ וז”ל; נשים פטורות לברך ברכת הלבנה דמ”ע שהזמן גרמא היא. ואע”פ שהן מקיימות כל מ”ע כגון סוכה, מ”מ מצוה זו אין מקיימות, מפני שהן גרמו פגם הלבנה (של”ה). ובסנהדרין (מב) אמרי’ הני נשי דידן נמי מברכי, משמע קצת שמברכות, ואפשר דלאו דוקא נשים, אלא לישנא בעלמא נקט. ע”כ. אולם במאירי סנהדרין (עמוד קעז) כ’ וז”ל; הרואה לבנה בחידושה מברך בא”י אמ”ה אשר במאמרו ברא שחקים וכו’, ונשים ועמי הארץ שאינם יודעים לברך מברכין בא”י אמ”ה מחדש חדשים. עכ”ל. ומוכח דלקושטא דמילתא הוא, שהנשים מברכות בר’ הלבנה בקיצור. ואין להקשות דהא מ”ע שהז”ג היא, שהרי כתב הטורי אבן (מגילה כ; ), אהא דתנן פ”ק דבכורים מ”ה, שהאשה חייבת להביא בכורים, דאע”ג דמחנוכה ואילך אין מצות בכורים נוהגת (כדתנן בפ”ק דבכורים מ”ו), לא חשיבא מצות בכורים מ”ע שהז”ג, דלא מקרי מ”ע שהז”ג אלא מצוה שאינה נוהגת בכל זמן מצד עצם המצוה, אבל מצות בכורים שמחנוכה ואילך אינו זמן הבאה מפני שאינם מצויים על פני השדה, ואילו היו מצויים עוד ע”פ השדה היו הימים ראויים להבאת בכורים, לא חשיב מ”ע שהז”ג. ע”כ. ולפ”ז אף לגבי ברכת הלבנה, הואיל והגבלת זמן ברכתה אינו אלא מצד שהלבנה הולכת הלוך וחסור מחצי החודש עד המולד, וכל משך זמן חידושה ראויה לברכה (עד חצי החודש), מש”ה לא חשיבא בכלל מ”ע שהז”ג. וכן ראיתי להגאון מהר”ש קלוגר בשו”ת האלף לך שלמה (חאו”ח סי’ קצג), שכ’ לתמוה על המג”א הנ”ל, דהא לא מקרי מ”ע שהז”ג אלא כשהמצוה שייכת במשך כל ימות השנה, ומניעת קיומה תלוי בזמן, בזה נחשבת מ”ע שהז”ג, אבל ברכת הלבנה שאין המניעה מכח הזמן רק מצד גוף הלבנה שאינה מתחדשת אלא מחודש לחודש, ואחר שהולכת ונחסרת הוי כאילו אין הלבנה קיימת בעולם, וא”כ אין המניעה מכח הזמן. ולהכי לא חשיב מ”ע שהז”ג. והביא הסוגיא דסנהדרין (מב) האי נשי דידן נמי מברכי, והאריך בזה. ע”ש. וכ”כ ג”כ בשו”ת מהרי”ל דיסקין (בקונט’ אחרון סי’ כו). ע”ש. [וכ"כ הגאון מופת הדור מהרצ"פ פראנק בקונט' הר צבי א"ח סי' רכו. ע"ש. ] ומעתה יש ללמוד שברכת הלבנה נוהגת גם אחר עלות השחר, בזמן שנהנים מאורה, שאם לא כן, אכתי הו”ל מ”ע שהז”ג, דזמן קא גרים לברך ברכה זו בלילה בלבד, אלא ודאי שאין הדבר תלוי אלא בהנאת אורה, וכל שנהנה ממנה אף לאחר עה”ש רשאי לברך ברכת הלבנה.
(ב) ובהיותי בזה ראיתי להמהרש”א בח”א (סנהד’ מב) שכ’, האי נשי דידן נמי מברכי, פי’ תפלה קצרה כזו הנשים ג”כ תוכלנה לברך בעל פה בלילה. א”נ ה”ק נשי נמי יוכלו לברך ברוך מחדש חדשים בלא הזכרת השם בטומאת נדתן ולידתן, אבל בודאי ברכה זו צריכה הזכרת ה’ כדמסיק. ע”כ. ונראה דס”ל שנשים נדות אינן יכולות לברך בהזכרת השם. ויש להעיר ע”ז ממ”ש בתשו’ הגאונים (שערי תשובה סי’ קע), על השאלה אם הנדה מברכת בהמ”ז ומתפללת או לא, וכ’ בזה”ל, כך ראינו שהנדה מתפללת ומברכת בנדתה כמנהגה ואינה חוששת לדבר וכו’. וכדאמר רבינא (בכורות כז) נדה קוצה לה חלתה, והא ודאי שא”א להפריש בלי ברכה, ומה לי ברכת המצות ומה לי תפלה ובהמ”ז. ע”ש. וכ”כ הראב”ד בס’ בעלי הנפש (בסוף שער הטבילה). וכ”כ בעל העיטור (בסוף הל’ מילה ש”ג). ושכ”כ רב עמרם גאון ורב צמח גאון. ע”ש. וכ”כ בס’ מחזור ויטרי (עמוד תקצא). ושכ”כ רב האי גאון. ע”ש. וכן מבואר במקרא בשמואל א (פרק כה, פסוק כו והלאה), שאביגיל בפגישתה עם דוד הזכירה כמה פעמים שם שמים, ונודע מ”ש במגילה (יד סע”א) שאז פירסה נדה. ואביגיל משבע נביאות שנתנבאו לישראל (מגילה שם). ונראה שהמהרש”א נמשך אחר סברת הגמ”י שהובאה בהגה א”ח (ס”ס פח) שאין לאשה נדה בימי ראייתה להתפלל ולהזכיר ה’. אולם גם הרמ”א הכריע שהעיקר כד’ רש”י שמותרת בכל זה. אלא שבמדינות אשכנז נהגו להחמיר כד’ הגמ”י. ע”ש. וע’ למהר”י יוזפא בס’ יוסף אומץ (עמוד שמ”ג). ע”ש. ועכ”פ מנהג ספרד שאין חוששות כלל לכך, ומזכירות ה’ בבהמ”ז ובתפלה ובכל שאר ברכות הנהנין והמצות. וכן עיקר להלכה ולמעשה. וכמ”ש הפרי חדש (סי’ פח). וכ”כ מהר”י אבולעפייא בס’ פני יצחק ח”א (סי’ רד). ואכמ”ל. ולכן הפי’ הב’ של המהרש”א אינו מחוור. וכבר הזכרנו ד’ המאירי שכ’ שהנשים וע”ה מברכים בא”י אמ”ה מחדש חדשים. ושו”ר בשו”ת כתב סופר (חאו”ח סי’ לד) שהעיר מזה. ע”ש. והגאון יעב”ץ בס’ מור וקציעה (ס”ס תכו) כ’ לפרש דר”ל הני נשי נמי ידעי לברך וכו’. ודלא כהמג”א. ועמ”ש עליו מרן החיד”א במחזיק ברכה (סי’ תכו). ומסיק להלכה, שאף במקומות שהנשים מברכות על מ”ע שהז”ג לא תברכנה ברכת הלבנה, מטעם שכ’ השל”ה שהן גרמו לפגם וכו’. ע”ש. [וע"ע בספר כסא רחמים על מס' סופרים ר"פ כ]. וכן העלה הגאון מהר”ם ישראל ובשו”ת קול אליהו ח”ב (חאו”ח סי’ יח). ע”ש. והגאון מהר”י נבארו בס’ פני מבין ח”ב (דף י סע”א) הביא דברי הרב המגיד בס’ חמרא וחיי (סנהד’ שם), שמכאן ראיה לר”ת דנשים רשאות לברך על מ”ע שהז”ג, דהא ברכת הלבנה מ”ע שהז”ג היא, ואפ”ה אמרינן דנשי מברכי האי ברכה. ושוב דחה דשאני הכא דהויא ברכת שבח והודאה וכו’, והו”ל כברכת הנותן לשכוי בינה וכיו”ב. וכתב ע”ז הגהמ”ח, ולפעד”נ דע”כ לא פליגי ר”ת והפו’ אלא כשמקיימות מצוה ורוצות לברך עליה, אז לר”ת יכולות לברך אף שהמצוה היא מ”ע שהז”ג, ולהחולקים אינן יכולות לברך, אבל היכא שהמצוה עצמה היא הברכה, כגון הכא דליכא מצוה אחרת חוץ מהברכה אה”נ שגם החולקים מודים וס”ל שיכולות לברך. וצ”ע. עכת”ד. אולם המג”א (ס”ס רצו) כ’ בזה”ל, והב”ח כ’ שאפילו למ”ד נשים פטורות מהבדלה, מ”מ יכולות להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב שמברכות וכו’. ואפשר דדעת הרמ”א שכ’ שלא יברכו הנשים ברכת הבדלה, משום דס”ל דדוקא במצוה שיש בה עשיה רשאות לעשות ולברך, אבל בדבר שאין בו אלא הברכה כגון כאן אין רשאות לברך. ע”כ. וכ’ הפמ”ג שם, שלפ”ז אין הנשים רשאות לומר ברכת יוצר אור ואהבה רבה, וכן בערבית. וצ”ע. ע”כ. נמצא דאדרבה שמעינן כל בתר איפכא שברכה שאין עמה עשייה, גריעא טפי, ולכ”ע אין מברכות. וע’ בשו”ת חתם סופר (חאו”ח סי’ נו) שכ’, ובאמת לא ידעתי מ”ט לא נהגו הנשים לברך ברכת החמה, והטעם שכ’ השל”ה בדין ברכת הלבנה שהנשים גרמו פגם ומיעוט הירח, לא שייך כאן, ומ”מ מה שנהגו נהגו ומה שלא נהגו הבו דלא להוסיף עלה. וצ”ע. ע”כ. וכ’ ע”ז בשו”ת מהר”ם שיק (חאו”ח סי’ צ), דלפמ”ש המג”א ס”ס רצו שבדבר שאין בו עשייה אין רשאות לברך, א”ש הכא. ובלא”ה י”ל דכיון דתליא בחישוב תקופות ומזלות דנפקא לן (בשבת עה) מדכתיב ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם, ואין חכמה לאשה, וגם אינה במצות ת”ת, דאמרי’ ושמרתם זו משנה. מש”ה לא נהגו בזה. ע”ש. וטעמו האחרון אינו מוכרח, כאשר יראה הרואה. וטעמו הראשון יותר מתקבל ע”פ שיטת המג”א והפמ”ג הנ”ל. וכ”כ בשו”ת כתב סופר (חאו”ח סי’ לד) להסביר כן בכוונת הגמ’ (סנהד’ מב) דנשים אינם מברכות ברכה זו, מפני שאין להן לברך על מ”ע שהז”ג רק במצות שיש בהן מעשה, אבל כשהברכה בלבד היא המצוה אין רשאות לברך. ושמכאן ראיה לד’ המג”א והפמ”ג (ס”ס רצו). ע”ש. וכ”כ הגאון ר’ בצלאל הכהן מוילנא בס’ ראשית בכורים (דע”ב ע”ד). וע”ע בישועות יעקב (סי’ תכב סק”ו). ע”ש. [ובעיקר דין ברכת החמה לנשים, הנה ראיתי להגאון שואל ומשיב תנינא (ח"ד סי' קסח) שכ', שנ"ל דה"ט דהנשים אין מברכות ברכת החמה, לפי שבימי ירמיה הנביא היו הנשים מקטרות למלכת השמים, וכ' הרד"ק (ירמיה מד יז) בשם י"מ, דמלכת השמים היינו השמש, וא"כ יוכלו הנשים לטעות שמברכות לחמה בשביל שמשפעת טובה, לכן אסור להן לברך ברכת החמה שלא יטעו ח"ו. ע"כ. ובאמת שמבואר במקרא (ירמיה מד טו) שגם האנשים היו שותפים בעבודה זרה זו. ואין טעם למנוע הנשים מברכה זו יותר מן האנשים. גם לפי' השני של רד"ק, שמלכת השמים הם הכוכבים, וכולל בזה גם הירח, ולפ"ז היה צריך לאסור לנשים לברך בא"י אמ"ה מחדש חדשים על הלבנה בחידושה, ובגמ' אמרי' דהני נשי דידן נמי מברכי, ופי' המאירי הנ"ל דהיינו בשו"מ. ובשו"ת חת"ס (חאו"ח ס"ס נו) כ' שבסוף ברכת החמה יאמרו עלינו לשבח, והמהר"ח פלאג'י בס' רוח חיים (סי' תכו סק"ג), הביא מ"ש מרן החיד"א במורה באצבע (סי' ו אות קצ), שלא יאמרו עלינו לשבח בסוף ברכת הלבנה, והוא ז"ל כתב ללמד זכות על הנוהגים כן שהכוונה להודות להשי"ת שאין אנו עובדים את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כאוה"ע עע"ז וכו'. (וע' ברוח חיים סי' רכט סק"ט שכ' שאין לומר עלינו לשבח אחר ברכת החמה עפ"ד החיד"א במורה באצבע הנ"ל. אכן לפמ"ש בעצמו בסי' תכו סק"ג נראה שאפשר לומר עלינו לשבח אחר ברכת החמה. וכד' החת"ס הנ"ל. וכ"כ בפשיטות בשו"ת רב"ז ס"ס לא) ולפי האמור יש טעם לזה כדי להדגיש שאין כוונתינו ח"ו לברך לחמה וללבנה עצמם, אלא להשי"ת בורא השמים וכל צבאם. ועכ"פ נראה שטעמו של השואל ומשיב לאסור לנשים לברך ברכת החמה, אינו מוכרח כלל. וכבר ראיתי להרה"ג מהר"ר שמ"ח גאגין ביריעות האהל (דף ק ע"א) שדחה דברי השו"מ כמש"כ, שגם האנשים היו עובדים את השמש ומקטרים להם. וכ"כ גם הגאון מהרש"ם בדעת תורה (סימן רכט) לדחות ד' השו"מ מה"ט. ע"ש. ובס' מאורי אור (חלק באר שבע דף קיז ע"א) כ', שהנשים רשאות לברך ברכת החמה, משום דלא גרע ממ"ע שהז"ג שנהגו הני נשי דידן לברך, כדעת ר"ת, ואפילו להרמב"ם והש"ע שסוברים שאין הנשים רשאות לברך על מ"ע שהז"ג, שאני ברכת החמה שהיא שבח לבורא עולם, כמו ברכת הנותן לשכוי בינה, ולא דמי להלל דהוי מילתא בפ"ע מלבד הברכות. ע"כ. וזה כעין מ"ש הרב המגיה חמרא וחיי הנ"ל בדין ברכת הלבנה. ולפמש"כ לעיל י"ל שאין ברכת החמה נחשבת למ"ע שהז"ג, וכמ"ש הגאון מהרש"ק ומהרי"ל דסקין לגבי ברכת הלבנה, וממילא הנשים חייבות מן הדין לברך ברכת החמה. וכ"כ בס' נוהג כצאן יוסף שהנשים חייבות בברכת החמה. והובא בפתח הדביר ח"ב (סי' סכט סק"ד). וכ"כ הגאון מהר"ח פלאג'י בס' עתרת החיים (סי' כח) שנשים חייבות בברכת החמה. והובא בשמח נפש (דכ"ט ע"א). ע"ש. וע' בשו"ת ריב"א (חאו"ח סי' טז). ובשו"ת גנזי יוסף (סי' סו אות ו). וי"ל ע"ד. ודו"ק].
(ג) איברא דחזי הוית בשבולי הלקט (סי’ קסז) שכ’, י”א שאין לברך על הלבנה אלא בלילה, ומסתברא, דשרגא בטיהרא למאי מהניא. (חולין ס;). וגבול הלבנה בלילה, דכתיב את המאור הקטון לממשלת הלילה. ע”כ. וכן הר”ד אבודרהם (בהל’ ברכות שער ח דצ”ד ע”ב) כ’ בזה”ל; ואמרי’ בירוש’, אין מברכין על הירח עד שיתבשם, י”מ עד מוצ”ש שיברך על הבשמים, וי”מ עד שיהיה האור שלו מתוק ואדם נהנה ממנו, וזה לאחר ב’ או ג’ ימים, דירח בן יומו אין אדם נהנה מאורו. וזהו הנכון. וכתוב במדרש, אין מברכין על הלבנה אלא בלילה שנא’ עשה ירח למועדים. ואמרי’ במס’ סופרים אין מברכין על הירח אלא במוצ”ש כשהוא מבושם ובכלים נאים. ע”כ. וכן הוא ברבינו ירוחם (נתיב יא ח”א). ע”ש. וז”ל הזוה”ק פר’ כי תשא (דקפ”ח ע”א); ולבתר דאתחזיא סיהרא דיאותו לאורה מברך עליה בא”י אמ”ה אשר במאמרו וכו’. ע”ש. [ולפ"ד הרמב"ם (פ"י מה' ברכות הי"ז) שכ', ואם לא בירך עליה בלילה הראשון מברך עליה עד ששה עשר בחודש. מוכח להדיא דס"ל שאין צורך שיהנה מאורה, שהרי אין הנאה מירח בן יומו, וכמ"ש רד"א. וכ"כ תלמידי ר' יונה (בס"פ תפלת השחר). וכן דעת הסמ"ג עשין כז כד' הרמב"ם. וכ"כ המג"א בשם ס' הקנה, שמצוה מן המובחר לקדש ביום ראשון. וע' בשו"ת עצי ברושים (סי' סג). ע"ש]. והרמ”א בהגה (ר”ס תכו) כ’ בזה”ל; ואין לקדש החודש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה. אגור. ע”כ. ולכאורה י”ל שלא מיעטו הפוסקים ע”פ המדרש הנ”ל אלא כשבא לברך ברכת הלבנה מבעוד יום, וכדדייקי מההיא דשרגא בטיהרא מאי מהני, אבל לברך אחר עלות השחר בעוד שהלבנה זורחת ונהנין מאורה שפיר דמי, ולא בעינן לילה בדוקא. וע’ בס’ מאורי אור (חלק באר שבע דקט”ז סע”ב), שכ’, דהרמ”א לקמן סי’ תקסב ס”א, לגבי השלמת תענית, כ’, שצאת הכוכבים היינו כשהלבנה זורחת: בכח ומאירה על הארץ, ומדלא נקט הכי לגבי קידוש החודש, משמע דהכא סגי בזריחה קצת סמוך לחשיכה. ומסתברא הכי. ע”כ. וסיוע לדבריו מד’ הרמב”ם וסמ”ג וס’ הקנה שאפילו ביום ראשון אפשר לברך, אע”פ שבודאי אינו נהנה מאורה, וה”ה סמוך לחשכה, לאחר שקיעת החמה, ולא בעינן לילה ודאי. וכן הוכיח במישור מרן החיד”א בברכי יוסף (סי’ תכו סק”ד), מד’ הרמב”ם והסמ”ג הנ”ל, שא”צ ליהנות מהירח. ואף להחולקים יודו דסגי בראויה ליהנות, ולא בעינן שיאותו לאורה ממש, דהא אף בהבדלה ד’ הרז”ה בעל המאור דלא בעינן שיאותו לאורו ממש, וכ”כ הארחות חיים בשם הרשב”א וכו’. וגם הרמ”א שכ’: בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה, אין כוונתו שיאותו ממש לאורה, אלא הכוונה שיהיה בזמן שאורה גדול שיוכלו ליהנות ממנו, שהרי מקור ד’ הרמ”א מהאגור, ושם לא כ’ אלא שתהיה זורחת. עכת”ד. ובספרו ניצוצי אורות על הזוה”ק ח”ב (דקפ”ח ע”א), העיר ג”כ ע”ד הזוה”ק דנקט: דיאותו לאורה, דבש”ס לא נזכר בזה שיאותו לאורה, ויש לפרש לא שיאותו לאורה ממש וכמש”כ בברכי יוסף. ע”כ. ועכ”פ שפיר בעינן שיהיה זמן שאפשר ליהנות מאורה. אבל לפני השקיעה א”א לברך, דשרגא בטיהרא מאי מהני. [שוב ראיתי מ"ש בס' מאורי אור, חלק קן טהור, דקס"ז ע"א]. ובשו”ת גור אריה יהודה (חאו”ח סי’ קמד) כ’, שאם לא נראית הלבנה זמן רב, ושוב נראית משחשיכה קודם הלילה, וחוששים פן לא תיראה בלילה, מותר לקדשה תיכף בשם ומלכות, וראיה מפי’ רש”י בפר’ בא (שמות יב, ב): וכיצד הראהו מולד הלבנה, והלא לא היה נדבר עמו אלא ביום, שנא’ ויהי ביום דבר ה’, ביום צוותו, אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו, והראהו בחשיכה. ע”כ. והובא בארחות חיים (סי’ תרו סק”ד). ולכאורה לפי ראייתו משמע שגם סמוך לשקיעת החמה מותר לקדש, וזה אינו, דהא עכ”פ צריך שיהיה ראוי שיאותו לאורה. וצ”ל דאין זו ראיה גמורה, ולמד בהדרגה שעכ”פ אחר שקיעה”ח מהני גם לענין ברכת הלבנה. ועכ”פ לפי דרכנו למדנו שאין צריך: לילה ממש, ומכ”ש לאחר עלות השחר שעודנה זורחת בכח ומאירה יפה, ואע”פ שעיקר ממשלת המאור הקטון בלילה. וכמ”ש בשל”ה הנ”ל, מ”מ אין זה מונע מלברך ברכת הלבנה אחר עלות השחר, (ובפרט שעדיין נחשב לילה לק”ש ולאיזה דברים. כמ”ש בשו”ת היכלי שן תליתאה סי’ יב. וע’ בבן איש חי ש”ב (ס”פ וירא), שבספרו מקבצאל פסק, שאפי’ עלה עה”ש כ”ז שלא האיר היום חשיב כלילה, ואינו בכלל משמש מטתו ביום. ע”כ. וכ”ה בשו”ת תורה לשמה כ”י (סי’ סז). וע”ע להגאון מבוטשאטש באשל אברהם תנינא (סי’ רמ סי”א), בד”ה מה. ע”ש. וע’ בש”ע יו”ד (סי’ קפד ס”ד), ובחות דעת שם סק”ה, שלענין דין וסתות הרואה אחר עמוד השחר הרי היא כרואה בלילה. וע’ בשו”ת התעוררות תשובה ח”א (סי’ קיט) לענין הדלקת נ”ח אחר עה”ש. ואכמ”ל). וכן מצאתי להג’ המפו’ מהר”ש סופר ז”ל בקונט’ התעוררות תשובה שבסו”ס המאירי ר”ה (סי’ י), שכ’, נ”ל שמותר לקדש הלבנה גם אחר עמוד השחר, כי לא נזכר בשום מקום שדוקא בלילה מקדשין, והרמב”ם (בפ”י מה’ ברכות הט”ז) כ’: הרואה לבנה בחידושה, ולא כ’ בלילה, וגם אחר עמוד השחר היא מאירה יפה ונהנין מאורה. ע”כ. ואע”פ שלא זכר שר מדברי המדרש שהובא בראשונים הנ”ל, שאין מברכין על הלבנה אלא בלילה, שנא’ עשה ירח למועדים. ונראה דסמיך אסיפיה דקרא: שמש ידע מבואו, וכדדריש בירושלמי (ספ”ב דר”ה), משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים, ופי’ הקה”ע, שרק לאחר שתשקע החמה אז ירח עשה למועדים, ואפילו נראה החודש בכ”ט אין מונין החודש עד שקיעה”ח. ע”ש. מ”מ לדינא נראה שיפה כיון, שאפשר לברך גם לאחר עלות השחר. אלא שראיתי למהר”ח פלאג’י בס’ רוח חיים א”ח (סי’ רכט סק”ג) שכ’ שזמן ברכת הלבנה כל הלילה. (ובספרו כף החיים סי’ לה אות ז הזהיר שלא יברך ברכת הלבנה עד שיהיה ודאי לילה). ובבן איש חי ש”ב (פר’ ויקרא אות כג) כ’ ג”כ שכל הלילה זמנה הוא ואפילו לאחר חצות. והביאו בכף החיים למהר”י סופר (סי’ תכו ס”ק טו). ע”ש. ומשמע קצת שאחר עלות השחר עבר זמנה. וראיתי להרה”ג החסיד מהר”א מני בזכרונות אליהו (עמוד צ, מע’ ל אות ט) שכ’, נשאלתי אם אפשר לברך ברכת הלבנה אחר חצות לילה. ומסתמות דברי הפוסקים נראה שזמנה כל הלילה, וכן עשיתי מעשה לברך אחר חצות לילה. וכן הסכים מורי [הגאון בעל זבחי צדק]. ושמעתי שיש מי שאמר שע”פ הסוד אין לברך אחר חצות, וחפשתי בספרים ולא מצאתי גילוי לזה. ומ”מ לא נראו דבריו בעיני וכו’. ולכן דעתי שיש לברך גם אחר חצות, ובפרט כשהזמן דחוק, ויש לחוש שאם לא יברך עתה, לא יברך באותו חודש כלל, דפשיטא דבכה”ג יברך ויחדי, ואין להסתפק בזה כלל. ע”כ. ולפ”ז לכאורה י”ל שעכ”פ אחר עלות השחר חלף זימנא דברכת הלבנה, שאף לאחר חצות יש מי שמחמיר והבו דלא להוסיף עלה לאחר עלות השחר. ומ”מ נ”ל שהעיקר להלכה שאם הזמן מצומצם, ואם לא יברך עתה לאחר עלות השחר, יפסיד ברכת הלבנה של אותו חודש, יש לו לברך, כל זמן שהלבנה זורחת ומאירה יפה. ורק אם האיר פני המזרח, ואור הלבנה הולך ומתמעט, אין לברך עוד ברכת הלבנה. וע’ בשו”ת לב חיים ח”ב (סי’ יט) סד”ה אלא. ע”ש. [שוב ראיתי הלום בס' משנת רבי בנימין (בפ"ק דבכורים אות ו), ע"ד תוס' רעק"א שם שהביא דברי הטורי אבן הנ"ל, וכ' להשיב על זה, שמכיון שכלל מסור בידינו שכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות, מנ"ל לחלק בין כשהמצוה מצד עצמה איננה בכל זמן, לבין כשענין צדדי גורם להגביל זמנה, ובנו הגאון האדר"ת ז"ל הביא ראיה מפסחים (מז), ואי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר, וה"נ כיון שגזה"כ הוא אין לנו לחלק בזה, כי נעו מעגלותיה לא תדע. ע"ש. ויש לפלפל עוד בזה. ואכמ"ל]. והשי”ת יעב”א.
ידידו עוז דוש”ת באה”ר בלונ”ח עובדיה יוסף ס”ט,
============================================================================================
1. Comment from hocker2
Time April 7, 2009 at 4:46 PM
IS this a reliable source?