Do We Say a Bracha on Hallel After Maariv on Pesach When Not Said with the Tzibbur?

1

Adapted from a shiur delivered by Rav Avrohom Dovid Waxman

בענין אם הנוהגין לומר ההלל בערבית בליל פסח כדעת המחבר אם מברכין עליו אף ביחיד או לא

(מתוך שיעור שנאמר לחבורת ‘בשבתך בביתך’ של מפעל ‘שבתי’)

הרב אברהם דוד וואקסמאן

מחבר ספרי ‘מנחת הלוי’

פסק המחבר סי’ תפ”ז סעי’ ד’ בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בציבור בנעימה בברכה תחילה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות. וכתב עלה הרמ”א, הגה, וכל זה אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת הלל כלל, עכ”ל.

ויש לעיין לדעת המחבר שפסק שגומרין ההלל בציבור בברכה תחילה וסוף, אם הוא דוקא בציבור, או אפי’ ביחיד.

ונראה להוכיח מדברי הריטב”א בהגדה של פסח (ריש הלכות סדר הגדה) דס”ל שגומרין את ההלל אפי’ ביחד בליל פסח, שכתב וז”ל, חייב אדם לגמור ההלל בלילי פסחים. וכן מפורש בירושלמי ובתוספתא. ובירושלמי אמרו שם שאומרים אותו בנעימה וסמך לדבר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וכו’ וכו’ אלא שאמרו מקצת הגאונים ז”ל שאדם יוצא ידי חובה בהלל שהוא בסדר ההגדה על כוס שני הללויה, ומקצתו על כוס אחרון וכו’, וכי מעיינת בקושטא במילתא כולי האי לא מחוור וגם אינו לפי דרך הירושלמי שאומר שם שאדם חייב לגמור את ההלל בזמן הזה ב’ ימים וב’ לילות ואומר אותו בנעימה וכו’, עכ”ל. ומלשונו שכתב שחייב אדם לגמור את ההלל משמע שאין חילוק בין יחיד לציבור.

ובהמשך דבריו מבואר כן להדיא שכתב וז”ל, מעתה מה שנראה שהוא דרך ישרה ונוחה הוא שגומר את ההלל בברכותיו, הן ביחיד, הן בעשרה, ומצוה בעשרה משום ברוב עם הדרת מלך, וכן היה מורי נר”ו, וכן הנהיג בעיר סרקוסטה לאומרו בבתי כנסיות וכו’, עכ”ל.

ומרן החיד”א בברכי יוסף סי’ תפ”ז (אות ח’) כתב להדיא שבליל פסח גם יחיד יאמר הלל בערבית ויברך עליו. וז”ל, מי שהוא בבית הכנסת שהם נוהגים שלא לומר הלל בערבית ליל פסח יכול לומר ההלל ולברך עליו בינו לבין עצמו, מהר”ר ישראל שלמה לינגו בכ”י, וכתב שכך קבל שנהג הרמ”ע מפאנו, וכך נהג הרב מהר”ר נחמן פואה, עכ”ל. ושם בשיורי ברכה (אות ג’) הביא שכ”כ הרמ”ע מפאנו בספרו אלפסי זוטא וז”ל, וכן ראיתי הרמ”ע באלפסי זוטא כ”י פ’ ב”מ (ערכין ס.) דהמדקדק במעשיו יגמור ההלל בינו לבין עצמו ויברך עליו תחילה וסוף, עכ”ל.

וכן כתב מרן החיד”א עוד בספרו עבודת הקודש (מורה באצבע אות ר”ז) וז”ל, גמר ההלל בבהכ”נ סודו רם ונשא. וכתבו ז”ל שאף אם הוא בעיר שאין אומרים אותו יכול לאומרו ולברך ביחיד, ועשו בעצמן כמה רבנים מעשה, עכ”ל.

וכן נראה שהיה נוהג כן הנודע ביהודה לברך על הלל בליל פסח ביחידות, שבשו”ת תשובה מאהבה להג”ר אלעזר פלקלס זצ”ל תלמיד מובהק למרן הנודע ביהודה, מביא שרבו הנודע ביהודה היה נוהג לומר הלל בערבית בליל פסח, כמנהג הספרדים, ומלשונו משמע שהיה מנהגו לאומרו ביחיד ולא בציבור.

וז”ל, הנה ראיתי ממורינו ורבינו הגדול מוהר”י סג”ל לנדא אב”ד ור”מ נשמתו בג”ע עליון שינה לעצמו כמה נוסחות ומנהגים כמנהג ספרדיים וכו’ וכן היה גומר הלל בליל פסח אחר התפלה בבהכ”נ, ואנו אין נוהגין כן כאשר העיד הרמ”א באו”ח סימן תפ”ז סעיף ד’ וכיוצא בהן הרבה מאד, עכ”ז מעולם לא עלה על לבו הטהור ועל לב הציבור שינהגו כוותיה וכו’, עכ”ל. ומדכתב “שלא עלה על לבו הטהור ועל לב הציבור שינהגו כוותיה” משמע שהוא לבדו היה נוהג כן, ולא היה אומרו עם אחרים בציבור. וכן משמע שבירך עליו מדלא הזכיר שלא בירך.

אולם מדברי הביאור הגר”א בהלכות חנוכה נראה דס”ל דאין לברך על ההלל בליל פסח אלא בציבור, דהנה בסי’ תרע”א סעי’ ז’  על מש”כ המחבר שם וז”ל, ומדליקין ומברכין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, ע”כ, כתב הביאור הגר”א (אות כ”א) וז”ל, ראיה מהלל בלילי פסחים, שנתקן על הכוס, ואומרין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, כמו שכתוב בירושלמי (ברכות פ”א ה”ה) בענין ברכה הסמוכה לחברת, והרי אשר גאלנו, שניא, שאם שמעה בבית הכנסת יצא, עכ”ל.

ונראה דכוונת הגר”א לחדש שבמצות פרסומי ניסא מלבד החיוב על היחיד ישנו חיוב מיוחד על הציבור, וכדחזינן מדברי הירושלמי שאף שעיקר מצות ההלל תיקנו לאומרה על הכוס, מ”מ לא הוי ברכה הסמוכה לחברתה משום שברכת ההלל נאמר אף בבית הכנסת. הרי שתיקנו חובה על הציבור לומר הלל בליל פסח. ולזה קאמר הגר”א דכמו”כ בנר חנוכה אף שעיקרו על היחיד או על ביתו, מ”מ מלבד זה יש מצוה אף על הציבור, ולכן נהגו להדליק להדליק בבית הכנסת , ובכך מקיימין את מצות הציבור בפרסומי ניסא. ומשו”ה מברכין על הדלקה זו אף שאינה אלא מנהג. אולם נראה דשיטת הגר”א היא מחודשת, ועי’ בהגדת הג”ר יוסף שלום אלישיב שלא נתקן הלל בליל פסח אלא בציבור, ואין ליחיד לברך עליו ונראה דאזיל בשיטת הגר”א.

ולכן נראה לפי פשטות דברי המחבר אף יחיד גומר את ההלל בליל פסח, ומה שכתב המחבר שגומר את ההלל בציבור הוא לאו דוקא, ואורח דמילתא נקט, וכמו שהוכחנו מדברי הריטב”א, וכן ומדברי והרמ”ע מפאנו והחיד”א והנודע ביהודה, והילכך להחסידים והספרדים הנוהגים כדעת המחבר יש להם לברך על ההלל בערבית בליל פסח אף ביחיד ורק הנוהגים כדעת הגר”א אין להם לברך.

1 COMMENT

LEAVE A REPLY

Please enter your comment!
Please enter your name here